החלטה בתיק מ"ת 13619-04-11

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים דרור עטייה ויצחק בוינגיצה (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2" בהתאמה. ויחדיו " המשיבים"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); ועבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 + סעיף 29 לחוק.

כנטען במסגרת כתב האישום, במהלך שנת 2009, הגיע לידי המשיב 1 צ'ק של ס.פ. (להלן: " המתלונן"), על-סך של 2,300 ש"ח (להלן: " הצ'ק"), אשר היה ללא כיסוי. בהמשך לכך, יצר המשיב 1 קשר עם המתלונן, הודיע לו כי שילם הכסף כפדיון הצ'ק ודרש ממנו לשלם לו את הסכום הנקוב בצ'ק וכן סכומי כסף נוספים כריבית.

המתלונן החל לשלם את סכומי הכסף בהתאם לדרישתו של המשיב 1, ולאחר מספר חודשים ומשהמתלונן התקשה לעמוד בתשלום סכומי הכסף, החל המשיב 1 לדרוש באיומים הן בעל-פה והן בהתנהגות, לשלם לו כספים העולים בהרבה על סכום הצ'ק המקורי. כתוצאה מהאיומים, ובשל פחדו של המתלונן מהמשיב 1, העביר המתלונן למשיב 1 בהזדמנויות שונות, סכומי כסף העולים על 10,000 ש"ח.

בהמשך לכך, יצר המשיב 1 קשר עם המשיב 2, וביקש ממנו לסייע לו להמשיך ולסחוט סכומי כסף מהמתלונן. עקב כך, החל המשיב 2 לסחוט מהמתלונן כסף תוך איומים, והמתלונן העביר לו בהזדמנויות שונות סך של כ 5,000 ש"ח. כך גם עולה כי המשיב 1, לקח מהמתלונן רכב מסוג פולקסווגן, בו עשה המתלונן שימוש באותה עת, כעירבון, עד לתשלום סכומי כסף על-ידי המתלונן. המשיב 2 המשיך לאיים על המתלונן, והחל מתאריך 24.3.11 ועד למעצר המשיבים בתאריך 30.3.11, איים המשיב 2 על המתלונן, בפגיעה בחייו והטלת מום בסכין, במידה והמתלונן לא יעביר לו סכום של 13,000 ש"ח.

לגישת המבקשת, בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים. מהם, הודעות המתלונן המפרטות את השתלשלות העניינים ואת חלקם של המשיבים בסחיטתו. הודעתו של מי שהעביר את הצ'ק של המתלונן לידי המשיב 1; הודעתו של בעל הרכב, שנלקח מהמתלונן על ידי המשיב. וכן את הודעתו של המשיב 2, בה הוא לא מכחיש המיוחס לו, אם כי נותן למעשיו צביון לבר פלילי. לגישת המבקשת, במעשים כגון אלו, לא ניתן להורות על שחרור לחלופת מעצר, שכן עבירות אלו מעצם טיבן נמנות על העבירות שניתן לבצען גם כשאדם נמצא בתוך ביתו. כך גם כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, בהתחשב בכך כי חלק מהעדים הינם מכריהם של המשיבים. עוד הוסיפה המבקשת, כי למשיבים עבר פלילי, כך למשיב 1 עבר בעבירות של אלימות, ובכללן אלימות כלפי עובד ציבור; כמו כן למשיב 2, עבירות מתחום הרכוש, המרמה והסמים. לנוכח אלו עותרת המבקשת למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

ב"כ המשיב 1, הפנה לעיקרי טיעון, בהן טען כי המדובר בסכסוך אזרחי נעדר אופי פלילי. מעבר לכך הוא הוסיף כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של המשיב 1, אם כי לגישתו, כל כולו של התיק נסב על גרסת המתלונן לאירועים, עת שנמצאו סתירות רבות בהודעותיו, וכן לא נמצא כל תיעוד פיזי להעברת כספים מהמתלונן למשיב 1. מעבר לכך עולה כי גם מהודעת המתלונן, לא בוצע כל אקט פיזי כנגד המתלונן על-ידי המשיבים, וכן כי המעשים המיוחסים הן במדרג הנמוך של עבירות האיומים שאינם מצדיקים מעצר עד תום ההליכים. על כן מוצע לשחרר המשיב לחלופת מעצר בבית דודתו, בחיפה, בפיקוחם של בני משפחתו. 

ב"כ המשיב 2,מאשר את קיומן הטכני של  ראיות לכאורה ברם לגישתו הן אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים. ראשית, מובהר כי לגישתו, המדובר בסכסוך אזרחי בין המשיב 1 למתלונן, שבעטיו המתלונן חב למשיב 1 כספים לאורך שנים. כך הוא מפנה להודעת המתלונן מיום 5.4.11 בה מציין המתלונן כי הוא והמשיב 2 עשו תרגיל, ביוזמתו של המתלונן, על מנת לסיים הוויכוח שהתנהל אותה עת. מעבר לכך הוא מבהיר כי מחומר הראיות עולים בקיעים רבים, מהן ניתן ללמוד כי למשיב 2 לא היה כל חלק במעשה גביית החוב ומניה וביה במעשי סחיטה. כך הוא מפנה להודעתו של המשיב 1 מיום 7.4.11, לפיה הוא טוען כי המשיב 2 אינו קשור להליכי גביית החוב מהמתלונן. ב"כ המשיב 2, הוסיף כי גם באימוץ המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום, הרי שחלקו של המשיב 2 הינו מינורי ביחס לחלקו של המשיב 1 ואינו מצדיק את מעצרו. לנוכח אלו, עותר ב"כ המשיב 2, לשחרר מרשו לחלופת מעצר בפיקוחם של בני משפחתו.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח בפני, הגעתי לידי מסקנה כי אכן קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיבים.

המשיב 1, הודה כי לקח כספים מהמתלונן, אך מסר כי אלו נמסרו לו כהחזר הלוואה שלקח ממנו המתלונן וללא איומים. מאידך המתלונן, מסר בהודעותיו, את נסיבות היכרותו עם המשיבים ואת האיומים שהושמעו על ידיהם, לסחיטתו.

לתמיכה בגרסתו של המתלונן, לפיה אין המדובר בסכסוך אזרחי שבא בעקבות הלוואה שנטל המתלונן, ניתן למצוא בגרסתו של רוני, מי שלכאורה קיבל הצ'ק מהמתלונן ומסרו למשיב 1. רוני הבהיר במסגרת הודעתו כי הוא קיבל הצ'ק מהמתלונן כתמורה לעבודתו, ולאחר שהצ'ק לא כובד הוא העבירו למשיב 1, אשר הוא מכירו מילדות, דבר המחזק גרסת המתלונן למקורו של החוב.

 עוד יש להוסיף כי המשיב 1 הכחיש כל היכרות עם רוני, דבר שיש בו להצביע על אי אמינותו של המשיב 1, ולחזק הראיות נגדו.

חיזוק נוסף ניתן למצוא בסתירות הרבות העולות מהודעותיו של המשיב 1, וכן מהיעדר שיתוף הפעולה עם חוקרי המשטרה. המשיב 1, העלה גרסאות שונות להיכרותו עם המתלונן, ולמקורו של החוב, ובחלק מהשאלות העדיף לשמור על זכות השתיקה, אף בשאלות טריוויאליות, כך המשיב 1, בחלק המאוחר של הודעותיו, לא מסר כיצד הכיר המתלונן, מדוע הלווה לו כסף, וכהנה.

אל מול גרסתו של המשיב 1, עמדה גרסת המתלונן לאירועי הסחיטה, וכך הוא פירט: "דרור (המשיב 1) כל הזמן לחץ עלי התקשר אלי מה עם הכסף, הוא אמר לי יש לי הרבה חברים בקריות ובקרית ים ואני לא צריך שהוא לא צריך בעצמו לגעת בי יש לו מי שיטפל בי ורק בגלל שאני מבוגר עד עכשיו לא עשה לי כלום" [המתלונן, בהודעתו מיום 6.4.11, ש' 48- 50].

וכן המתלונן מסר, כי באחת ההזדמנויות, לקח ממנו המשיב 1, את הרכב בו הוא נסע, רכב השייך לחברו של המתלונן, מיכאל. מיכאל מסר בהודעתו כי ראה את רכבו בסמוך לביתו של המשיב 1, ועת שרצה לקחת הרכב מהמקום, פנה אליו המשיב 1 ומסר לו כי הרכב שלו, ורק שהמתלונן הודיע לו כי הרכב שייך למיכאל הוא הסכים להחזיר למיכאל הרכב.

דברים אלו מהווים ראיות לכאורה אף חזקות, כנגד המשיב 1. לכאורה מצביעות הראיות על קיומה של מסכת סחיטה באיומים, והעברת כספים מידיו של המתלונן למשיב 1, תחת לחצים ואיומים לפגיעה בחייו.

ככל שהדברים עניינם במשיב 2, הרי שהתמונה קצת שונה, הן במישור הראיות לכאורה, והן במישור המסוכנות. לגרסת המתלונן גם המשיב 2, לקח חלק באיומים, כך הוא חזר וטען בעימות שנערך בינו לבין המשיב 2, כי המשיב 2 איים עליו מפורשות באומרו "אם אתה לא מביא את כול הסכום לדרור ואת צ'ק ביטחון 1700 ש"ח אני חותך לך את כל הגוף" [עימות בין המתלונן למשיב 2 מסומן מ"ג ש' 38- 39].